החיסון נגד צהבת מסוג A מציע לגוף אלומיניום, פורמאלדהיד, רקמות אדם מזוהמות וחומר אנטי פריז (בנוסף להפחדות הרגילות) – מרכיבים מסוכנים בהרבה מהמחלה עצמה
אני ממשיך בסדרת רשומות הביקורת על תעשיית החיסונים בהשראתה של הרופאה האמריקאית ד"ר שרי טנפני. הפעם על הכוונת: החיסון נגד הפטיטיס (צהבת) מסוג A. בישראל החיסון כלול בשגרת החיסונים הניתנים במסגרת טיפת חלב.
ד"ר טנפני מסבירה באיזו מחלה מדובר בעצם: הפטיטיס A היא מחלה שפוגעת בכבד ונגרמת על ידי נגיף שנקרא HAV. היא נחשבת למחלה מתונה שחולפת מעצמה תוך ארבעה עד שמונה שבועות. לרוב המחלה היא תת-קלינית, כלומר נטולת תסמינים, ובדרך כלל רוב האנשים שחולים בה כלל אינם מודעים לכך, ועל זה מסכים ספר ההדרכה לרופאים "מרק" (Merck), שבו נאמר: "רוב הזיהומים ב-HAV בקרב ילדים צעירים הם נטולי תסמינים... הפטיטיס קלינית מופיעה אצל פחות מ-10% מהילדים שנדבקו." ארגוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב (NIH) הצהירו במסמך שכותרתו "מה עלי לדעת על הפטיטיס A": "רוב האנשים שחולים בהפטיטיס A מחלימים בעצמם אחרי כמה שבועות."
את המחלה ניתן לאבחן באמצעות נוכחות הנוגדן IgM, אך לרוב האבחון נעשה באמצעות סקירת תסמינים. לפי מרק התסמינים העיקריים הם: אובדן תיאבון, בחילה-הקאה-שלשול, פריחה, כאבי מפרקים, שתן כהה. ייתכנו סימנים חיצוניים של "צהבת" כמו שינוי בגוון העור, אך הם בדרך כלל ירמזו על תחילתה של ההחלמה ועל השלב שבו המחלה כבר אינה מדבקת. המחלה אינה תורמת למחלות כבד כרוניות או לשחמת. מי שחלה במחלה והחלים ממנה מחוסן נגדה לשארית חייו.
לא כל מה שצהוב מסוכן (צילום: II conte di Luna, flickr)
אני רוצה להוסיף ולציין שפעם הפטיטיס A הייתה נפוצה מאוד בישראל, אך כמעט לא קיימת היום. למה? לא בגלל החיסון, שהרי הירידה ברמת התחלואה התרחשה הרבה לפני שהחיסון הופיע. יש כמה גורמים שתרמו לירידת נגיף HAV:
1) תנאים סנטריים יותר טובים; 2) שינוי באוכל ובסגנון החיים. אנו נמצאים הרבה יותר בתוך מבנים ונתונים ליותר לחצים של חברת "מעמד ביניים" - הישגיות אישית, מאבקי גאווה, כשהצד הנגדי הוא הרגשה מתמדת של כישלון או עוד מעט כישלון; 3) סעיף 2 גורם לעלייה של EAV (נגיף אפשטיין בר גם ידוע בציבור גם כ"מונו"). מחלות אפשטיין בר והפטיטיס A הן מאותה משפחה (משפחת ההרפס המורחבת). עלייה של אחת מהן ולא של האחרת תלויה בתנאים תרבותיים וסניטריים, לא בחיסון.
מחלת הפוליו היא עוד דוגמה לתפוצת מחלות בתקופת זמן מסוימת. בישראל בשנות השמונים הייתה "מגפה" של פוליו למרות החיסון! היו מספר אנשים בודדים בישראל אשר חלו. בעיקר בעכו, אחד המקומות הצפופים ביותר בעולם, המקום השני היה עזה, וגם בחולון היו מקרים. זה למרות החיסון שכולם קיבלו.
מה המשותף בין אפשטיין בר לפוליו? עלייה של הידבקות בנגיף תלויה בסביבה (צפיפות, תנאיים סניטריים). במקרה של אפשטיין בר והפטיטיס A מה שקובע זה תנאיים סניטריים וסגנון חיים. אנו חיים בסגנון המעודד הידבקות באפשטיין בר וכתוצאה מכך הסיבה שלנו מוצפת בנגיף EBV שגורם למחלה, ולא נשאר הרבה מקום לנגיף HAV שגורם להפטיטיס A. במקרה של פוליו התנאיים הסניטריים נשארו אותו דבר אבל הנגיף המוחלש (חיסון סאבן האוראלי) מציף את הביובים וכך לא נשאר מקום לפוליו הרגיל.
אפשר לאורך ההיסטוריה לראות מחלות באות והולכות בעקבות מעשי ידי אדם ולמרות מעשה ידי אדם - הצרעת כמעט לא קיימת היום, וזאת מחלה שהייתה שם דבר בעולם הקדום. למה היא כמעט נעלמה? כי החיים שלנו השתנו!
ד"ר טנפני מציינת: "מדהים לגלות שהפטיטיס יכולה להיגרם גם על יד החיסון נגד הפטיטיס B וגם על ידי החיסון נגד הפטיטיס C. את העובדה הזאת ניתן למצוא בתצהיר של חברת גלקסו-סמית'-קליין בנוגע ל-Havrix [אחרי הרבה לחץ ועבודה של לוביסטים חברת התרופות הזאת קיבלה את אישור הממשל לייצר חיסון נגד הפטיטיס A, שרשויות הבריאות בארה"ב ממליצות לכלל הציבור לקבלו,הוא נקרא Havrix], שבו נאמר שהחיסון אינו יכול לרפא את ההפטיטיס שנגרמת על ידי שני החיסונים האחרים. היצרן מצהיר בעלון המצורף לאריזה שהפטיטיס היא תופעת לוואי אפשרית של Havrix."
מהי שכיחות המחלה? העלון שמצורף ל-Havrix מצטט מחקר שהיה בן 13 כשהחלו לייצר את החיסון. על פי המחקר, שיעור התמותה מהמחלה הוא 0.6%. זה נשמע גבוה, אבל למעשה כלל לא מדובר בנתונים מארצות הברית אלא בנתונים גלובליים, מה שאומר שהמספרים נלקחו בעיקר מארצות עולם שלישי, מכיוון ששם נמצאים רוב מקרי ההפטיטיס A. החולים האלה נתונים לסכנת מוות שקשורה לעוני, זיהום ותת תזונה. סיבוכים אינם מוכרים.
על פי נתוני הממשל האמריקאי משנת 2000 חלה בשני העשורים שקדמו לה ירידה בשיעור התחלואה בהפטיטיס A מ-29.1 מקרים ל-23.2 מקרים ל-100,000 איש. אין לכך קשר למתן החיסון, מפני שהוא נכנס רק ב-2002. שיעור התמותה משלושת סוגי ההפטיטיס בארצות הברית ב-1998 היה 4,700 בלבד. המספר כולל מקרים של מחלות רקע קשות ואנשים שחיים בסביבה מסכנת ומתמודדים עם עוני, תת תזונה, אלכוהוליזם והתמכרות לסמים. רוב הרשויות מסכימות ביניהן שילדים אינם נכללים בקבוצת הסיכון למות מהפטיטיס A.
מי שבכל זאת בוחר להתחסן נגד הפטיטיס יחדיר לגופו או לגוף ילדיו תרכיב שעשוי רקמות חיבור מזוהמות של בני אדם, אלומיניום, פורמאלדהיד (פורמלין) ופנוקסיאתנול (אתילן גליקול, חומר אנטי בקטריאלי שמשמש גם כאנטי פריז). אלומניום ידוע כחומר שפוגע במערכת העצבים, כשלא ברור מתי מופיעה הפגיעה ובאיזה היקף. פורמאלדהיד הוא חומר מסרטן.
***
1) תנאים סנטריים יותר טובים; 2) שינוי באוכל ובסגנון החיים. אנו נמצאים הרבה יותר בתוך מבנים ונתונים ליותר לחצים של חברת "מעמד ביניים" - הישגיות אישית, מאבקי גאווה, כשהצד הנגדי הוא הרגשה מתמדת של כישלון או עוד מעט כישלון; 3) סעיף 2 גורם לעלייה של EAV (נגיף אפשטיין בר גם ידוע בציבור גם כ"מונו"). מחלות אפשטיין בר והפטיטיס A הן מאותה משפחה (משפחת ההרפס המורחבת). עלייה של אחת מהן ולא של האחרת תלויה בתנאים תרבותיים וסניטריים, לא בחיסון.
מחלת הפוליו היא עוד דוגמה לתפוצת מחלות בתקופת זמן מסוימת. בישראל בשנות השמונים הייתה "מגפה" של פוליו למרות החיסון! היו מספר אנשים בודדים בישראל אשר חלו. בעיקר בעכו, אחד המקומות הצפופים ביותר בעולם, המקום השני היה עזה, וגם בחולון היו מקרים. זה למרות החיסון שכולם קיבלו.
מה המשותף בין אפשטיין בר לפוליו? עלייה של הידבקות בנגיף תלויה בסביבה (צפיפות, תנאיים סניטריים). במקרה של אפשטיין בר והפטיטיס A מה שקובע זה תנאיים סניטריים וסגנון חיים. אנו חיים בסגנון המעודד הידבקות באפשטיין בר וכתוצאה מכך הסיבה שלנו מוצפת בנגיף EBV שגורם למחלה, ולא נשאר הרבה מקום לנגיף HAV שגורם להפטיטיס A. במקרה של פוליו התנאיים הסניטריים נשארו אותו דבר אבל הנגיף המוחלש (חיסון סאבן האוראלי) מציף את הביובים וכך לא נשאר מקום לפוליו הרגיל.
אפשר לאורך ההיסטוריה לראות מחלות באות והולכות בעקבות מעשי ידי אדם ולמרות מעשה ידי אדם - הצרעת כמעט לא קיימת היום, וזאת מחלה שהייתה שם דבר בעולם הקדום. למה היא כמעט נעלמה? כי החיים שלנו השתנו!
האם נשים/נערות שלוקות באנורקסיה נכללות גם הן בקבוצת סיכון להידבקות בצהבת?
השבמחקרשלנות רפואית באפידמולוגיה