סטטינים להורדת כולסטרול - תרופה או גורם סיכון?

הסטטינים הם תרופות שניתנות לטיפול בעודף כולסטרול ומטרתן להפחית את הסיכון למחלות לב. הן אכן מפחיתות את רמות הכולסטרול, אבל גורמות לתופעות לוואי שלמעשה מגבירות את הסיכון ללב

סטטינים ניתנים כתרופה לטיפול ביתר כולסטרול. בעבר כבר הקדשתי רשומות לשאלה האם הם גורמים יותר נזק מתועלת (כי אפשר להשפיע על רמות הכולסטרול בעזרת שינויי תזונה ואורח חיים מתאים), או אפילו גורמים רק נזק ולא מביאים שום תועלת.

הפעם אני מביא מאמר של ד"ר הימן, שגם הוא מפקפק בסטטינים. הימן מזכיר מאמר של ד"ר דיוויד ג'נקינס שהתפרסם ב-Journal of the American Medical Association, ולפיו הסטטינים הורידו את רמות הכולסטרול של המטופלים, אך העלו את רמות האינסולין בגופם. במקביל, מטופלים שהורידו את רמות הכולסטרול בעזרת דיאטה, הורידו גם את רמות האינסולין. רמות גבוהות של אינסולין הן הצעד הראשון בדרך לסוכרת – הן מביאות לעלייה במשקל, גורמות ליתר לחץ דם, מגבירות דלקתיות, תורמות לצמיגות של הדם. כל אלה מעלים את הסיכון למחלות לב.

הסטטינים שומרים על הלב או מסכנים אותו? (צילום: The Wicked Soul, flickr)

 

בעקבות ממצאיו של ג'נקינס מעלה הימן את השאלה המתבקשת: האם סטטינים תורמים להתפתחות מצבים של טרום-סוכרת וסוכרת, שהם גורמים משמעותיים למחלות לב? במילים אחרות, האם הסטטינים שאמורים לעזור במניעת מחלות לב בעצם מעלים את הסיכון לחלות בהן?

הימן מציין שמניסיונו כרופא הוא יודע שהורדת רמות האינסולין בעזרת תזונה ואורח חיים מתקנת כמעט את כל המצבים שעלולים לגרום למחלת לב. הורדת האינסולין תורמת להפחתת לחץ דם, העלאת הכולסטרול "הטוב" (HDL), הפחתת טריגליצרידים והכולסטרול ה"רע" (LDL), ירידה במשקל, הפחתת רמות הדלקתיות, "דילול" הדם. את כל זה לא עושים הסטטינים, מהתרופות הנמכרות ביותר בשוק.

לפי מאמר של סאטר, פרייס ומוריי שהתפרסם בכתב העת הרפואי Lancet ב-2010, הסטטינים אכם מעלים את הסיכון לסוכרת ב-9 אחוזים. כותבי המאמר ציינו שזהו סיכון מזערי ושאין לשנות את ההנחיות לטיפול בכולסטרול. הימן אינו מסכים איתם. "תזונה, פעילות גופנית וטיפול במצבי מתח כבר אינם יכולים להיחשב יותר רפואה אלטרנטיבית," כותב הימן. "הם תרופה חיונית."

הביקורת שלו על המאמר שצוין לעיל היא שהוא לא ניתח מידע הקשור במצבי טרום-סוכרת. אם הסטטינים אכן מעלים את הסיכון למצבי טרום-סוכרת, אז הסיכון שהם מהווים לא הוערך במידה מספקת. שאלה נוספת שעליה לא ענו החוקרים היא: למה אנו צריכים להשתמש בתרופה שיש בה סיכונים פוטנציאליים מובהקים בזמן שקיימים טיפולים המוכחים כיעילים יותר להפחתת הסיכון למחלות לב?

הימן מזכיר את מחקר EPIC שהתפרסם ב- Archives of Internal Medicineוכלל 23,000 משתתפים. המשתתפים היו צריכים לאמץ ארבע התנהגויות בריאותיות: הימנעות מעישון, תרגול גופני, תזונה בריאה ושמירה על משקל גוף תקין. אצל אלה שאימצו את ההרגלים הללו נרשמה מניעה של סוכרת בשיעור של 93 אחוזים, מניעת התקפי לב בשיעור של 81 אחוזים, מניעת מקרי שבץ בשיעור של 50 אחוזים ומניעת סרטן לסוגיו בשיעור של 36 אחוזים.

המסקנה שנגזרת מכל הנתונים הללו פשוטה: עדיף להשתמש במה שמכונה "תרופת אורח חיים" (lifestyle medicine) מאשר בתרופה מתועשת. תרופת אורח חיים דוחפת את הגוף למצב הנורמלי בעוד תרופה מתועשת גורמת תופעות לוואי. תרופת אורח חיים גם נותנת תמורה טובה יותר להשקעה הכספית.

הימן מציין שבימים אלה, כשגורמי התמותה הם מחלות כרוניות, כמו סוכרת, מחלות לב, סרטן ומחלות ריאה, ולא מחלות אקוטיות, פתרון הריפוי באמצעות שינוי אורח החיים הוא הפתרון הנכון. מה גם שאין צורך לחכות שהמחלה תופיע – באמצעות אורח חיים נכון ניתן פשוט למנוע אותה, ושום תרופה מתועשת לא יכולה לעשות זאת.