ד"ר גבור מאטה (Gabor Maté) רופא קנדי ומחברם של רבי מכר שעוסקים בהורות, התראיין ל-Democracy Now בנושר הפרעות קשב, התנהגות ריכוז ולמידה אצל ילדים (ADD ו-ADHD). הטענה המרכזית של ד"ר גבור היא שהעלייה התלולה בשיעור הילדים הסובלים מהפרעות אלה ובשיעור מקרי הבריונות בקרב ילדים אינו קשור לגנטיקה.
התפיסה שאני חולק עם ד"ר מאטה היא: "איפה היו הגנים לפני חמישים שנה, למה אז הם לא כעסו כל כך?" ד"ר מאטה אינו מתייחס לנושאים של תזונה וזיהום סביבה הכה משמעותיים בעיניי, אבל אני שותף לגישתו שהסביבה ההורית היא המפתח לבעיות שמהן סובלים הילדים.
ד"ר גבור מאטה. צילום מסך מאתר Democracy Now
ד"ר מאטה אומר שצורך לטיפול בהפרעות, הילדים מקבלים תרופות אנטי פסיכוטיות שבדרך כלל ניתנות למבוגרים חולי סכיזופרניה, כך שלמעשה מבוצע ניסוי ארוך טווח בילדים האלה, שלא ברור מה יהיו תוצאותיו. זה בזמן שהסיבה ל-ADD ו-ADHD שונה לחלוטין. התנאים שבהם ילדים גדלים הושחתו כל כך בעשורים האחרונים, כך שהתבנית הנדרשת להתפתחות נורמלית כבר אינה קיימת. התנאים שמאפשרים התפתחות פסיכולוגית תקינה והתפתחות תקינה של המוח הופכים זמינים פחות ופחות.
בעיה נוספת שהולכת וגוברת בארצות הברית היא תופעת הבריונות בבתי ספר ובמוסדות להשכלה גבוהה שאליה נחשפים ילדים ומתבגרים רבים. ד"ר מאטה אומר שהילדים שמאותרים כבריונים ואלימים נענשים ומורחקים מבתי הספר אבל לא נבדקת הסיבה לבריונות, שהיא גם הסיבה להפרעות שהוזכרו קודם כמו גם לפעילות מינית מוקדמת ובעיות נוספות. שוב, הסיבה לכל אלה היא היעדר תנאים שמבטיחים התפתחות נורמלית.
החלק במוח הקדמי שתפקידו לווסת את ההתנהגות החברתית, לעורר בנו אמפתיה, תקשורת עם הזולת ותחושת מוסריות לא התפתח כראוי אצל הבריונים. הבריונות היא רק דוגמה לכך. "המוח האנושי אינו מתפתח באופן עצמאי, הוא אינו מתפתח בהתאם לתוכנית גנטית, ד"ר מאטה אומר. " הוא תלוי במידה רבה בסביבה. התנאי הבסיסי להתפתחות פיזיולוגית של החלק במוח שמווסת את ההתנהגות האנושית, שמעניק לנו אמפתיה ורגישות חברתית, קשר עם אנשים אחרים, קשר עם עצמנו, שמאפשר לנו להתבגר... הוא נוכחות של טיפול הורי זמין רגשית, מוכוון אל הילד ולא מצוי בסטרס." במדינה שבה חופשת הלידה קצרה מאוד, לילד אין מטפלים זמינים רגשית. בעיה נוספת היא הורים בדיכאון לאחר לידה. אנשים הם יצורים חברתיים ולא אינדיבידואלים. הנשים בדיכאון זקוקות לתמיכה והאב שצריך לתמוך בה מצוי בדיכאון גם הוא. לילד, זקוק להורים שאינם מצויים במצב של סטרס, אין הורים כאלה. הוכחה לכך שמציין ד"ר מאטה היא קפיצה של 50% במקרים של ילדים עם בעיות נפשיות בתקופת המיתון האחרונה.
חברת לקטים ציידים סיפקה את התנאים הטובים ביותר להתפתחות ילדים. החברה התעשייתית הפוסט מודרנית היא בדיוק ההפך מכך. היעדר הקהילה גורם למחסור בתמיכה בהורים ובילדים, תמיכה הכרחית להתפתחות תקינה.
ב-ADD קיים מצב של מחסור בדופאמין. הדופאמין משפיע על ההנעה לפעולה ועל ויסות התגובה לגירויים חיצוניים. התרופות שניתנות לילדים מעלות את רמות הדופאמין ומאפשרות להם להיות מרוכזים יותר. הן ניתנות מתוך ההנחה שהן מטפלות בהפרעה גנטית. אולם, מחקרים בקופים מראים שמה שמשפיע על רמות הדופאמין הוא המרחק של הגורים מהאם. רמות הדופאמין צונחות כשהגורים מורחקים מאמותיהם. למעשה, אומר ד"ר גבור, אנחנו מתמודדים עם בעיה חברתית של ריחוק מההורים, הורים במצב סטרס והיעדר סביבה קהילתית תומכת, בעזרת תרופות כימיות. הבעיה היא לאו דווקא מתן התרופות אלא העובדה שהתרופות הן הטיפול היחידי ללא טיפול בבעיה ההתפתחותית שורשית.
ד"ר מאטה מספר שגם הוא סבל מ-ADHD. הוא מספר שבהיותו ניצול שואה, לא הייתה לו כילד סביבה הורית תומכת רגשית. אביו היה במחנה כפייה, סביו נרצחו באושוויץ ואמו הייתה עסוקה בהישרדות שלה ושלו. הוא אובחן כסובל מההפרעה רק בשנות ה-50 לחייו ולמעשה שכפל את הבעיה עם ילדיו בהיותו, כפי שהוא מגדיר זאת "רופא וורקוהוליק שאינו זמין רגשית."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה